פרסומים חדשים
A
A
A
אנטיתרומבין III
תאריך יצירה: 09.03.2011
סקירה אחרונה: 27.10.2025
ערכי ייחוס (נורמה) לתכולת אנטיתרומבין III בפלזמת הדם הם 80-120%.
אנטי-תרומבין III הוא גליקופרוטאין, המעכב הטבעי החשוב ביותר של קרישת דם; הוא מעכב תרומבין ומספר גורמי קרישה מופעלים (Xa, XIIa, IXa). אנטי-תרומבין III יוצר קומפלקס מהיר פעולה עם הפרין - הפרין-ATIII. האתר העיקרי לסינתזה של אנטי-תרומבין III הוא תאי פרנכימה של הכבד.
חסר באנטי-תרומבין III יכול להיות ראשוני (תורשתי) או משני, הקשור למחלה או מצב ספציפי. חסר נרכש באנטי-תרומבין III יכול לנבוע מירידה בסינתזה, צריכה מוגברת או אובדן של החלבון.
ירידה בריכוז האנטי-תרומבין III היא גורם סיכון לפקקת; היא יכולה להתפתח במצבים ובמחלות הבאים:
- עם טרשת עורקים, בגיל מבוגר;
- באמצע המחזור החודשי, בחודשים האחרונים של ההריון;
- בתקופה שלאחר הניתוח;
- במחלות כבד (דלקת כבד כרונית, שחמת הכבד; רמת האנטי-תרומבין III יורדת ביחס לחומרת המחלה);
- בתסמונת DIC חריפה (סימן מעבדתי מוקדם וחשוב);
- כאשר ניתנת הפרין (מכיוון שאנטי-תרומבין III נקשר להפרין; עם רמות נמוכות של אנטי-תרומבין III, טיפול בהפרין אינו יעיל);
- בעת נטילת גלולות למניעת הריון ואסטרוגנים;
- מצבי הלם בהם ייצור האנטי-תרומבין III על ידי הכבד יורד בחדות ומעכביו מופעלים בדם (הסיבה הנפוצה ביותר לירידה בריכוז האנטי-תרומבין III).
עלייה בריכוז האנטי-תרומבין III בדם נחשבת לגורם סיכון לדימום והיא נצפית במקרים הבאים:
- עבור דלקת כבד נגיפית, כולסטזיס, דלקת לבלב חריפה חמורה, סרטן הלבלב;
- במקרה של מחסור בוויטמין K;
- בעת נטילת נוגדי קרישה עקיפים;
- במהלך הווסת.
[