דיגוקסין בסרום

ריכוז הדיגוקסין בסרום הדם במינונים טיפוליים הוא 0.8-2 ננוגרם/מ"ל (1.2-2.7 ננומול/ליטר). הריכוז הרעיל הוא יותר מ-2 ננוגרם/מ"ל (יותר מ-2.7 ננומול/ליטר).

זמן מחצית החיים של דיגוקסין במבוגרים הוא 38 שעות עם תפקוד כלייתי תקין ו-105 שעות עם אנוריה. הזמן להגעה למצב שיווי משקל של התרופה בדם הוא 5-7 ימים.

דיגוקסין הוא אחד הגליקוזידים הלבביים הנפוצים ביותר. הוא נלקח בדרך כלל במשך חודש. הספיגה במערכת העיכול היא 60-80% מהמינון הנלקח. רוב התרופה מופרשת מהדם על ידי הכליות. דיגוקסין נרשם בעיקר לאי ספיקת לב וכתרופה אנטי-אריתמית, יחד עם תרופות אחרות. בהרעלת דיגוקסין כרונית, נצפית לרוב היפוקלמיה, ובהרעלה חריפה - היפרקלמיה. רוב הסימפטומים של רעילות דיגוקסין מופיעים בריכוז דם של 3-5 ננוגרם/מ"ל (3.8-6.4 ננומול/ליטר). ריכוזים גבוהים יותר, ככלל, הם תוצאה של נטילת דם לא נכונה למחקר.

שימוש קליני בגליקוזידים לבביים

כללים ללקיחת דם למחקר. החומר למחקר הוא סרום דם. עדיף לקחת דגימת דם 12-24 שעות לאחר נטילת המנה האחרונה של התרופה. המוליזה של הדם מובילה לשיפור בתוצאות המחקר.

יש לבצע ניטור של ריכוזי דיגוקסין בדם בחולים עם גורמי הסיכון הבאים:

• הפרעות בהרכב האלקטרוליטים של הדם (היפוקלמיה, היפומגנזמיה, היפרקלצמיה);
• פתולוגיה נלווית (מחלת כליות, תת פעילות של בלוטת התריס);
• נטילת דיגוקסין יחד עם תרופות אחרות (משתנים, כינידין, אגוניסטים β-אדרנרגיים).

סימנים קליניים של מנת יתר של תרופות כוללים בחילות, הקאות, שלשולים, אנורקסיה, כאבי ראש, הזיות, תפיסת אור לקויה, טכיקרדיה סינוסית, אקסטרסיסטולה פרוזדורית או חדרית, חסימת עלייתריום.

[ 1 ], [ 2 ], [ 3 ], [ 4 ], [ 5 ], [ 6 ], [ 7 ]