פרסומים חדשים
ליתיום בסרום
הריכוז התקין של ליתיום בסרום הדם הוא 0.14-1.4 מיקרומול/ליטר, כאשר נוטלים תכשירי ליתיום במינונים טיפוליים - 0.8-1.3 מילימול/ליטר. ריכוז רעיל הוא יותר מ-2 מילימול/ליטר.
יוני ליתיום נספגים במערכת העיכול. הם מופרשים בשתן (95%), צואה (1%) וזיעה (5%). ריכוז הליתיום ברוק גבוה משמעותית מריכוזו בסרום הדם. מחסום הדם-מוח חדיר לליתיום, וריכוזו בנוזל השדרה הוא 40% מזה שבסרום הדם. בגוף האדם, המוח, הכליות, שריר הלב והכבד הם העשירים ביותר בליתיום. ליתיום מצטבר באופן ספציפי בתאי בלוטת התריס וגורם לעלייה בבלוטת התריס בבני אדם.
קביעת ריכוז ליתיום בסרום חשובה בטיפול בליתיום ולאבחון הרעלת ליתיום.
לא דווחו סימנים של מחסור בליתיום בבני אדם.
כיום, ליתיום קרבונט משמש בפסיכיאטריה במינונים של עד 2.5 גרם/יום (72 מילימול), מה שמגדיל את ריכוז הליתיום בפלזמה ל-0.5-1.5 מילימול/ליטר. יש לקחת בחשבון שבמקרים מסוימים, תופעות רעילות עלולות להתפתח אפילו בריכוז של 1.6 מילימול/ליטר. טיפול בליתיום נועד לנרמל את חילוף המתווכים במערכת העצבים המרכזית. יוני ליתיום משפיעים גם על חלקים מסוימים במערכת האנדוקרינית, בפרט על קליפת האדרנל, כמו גם על הפרשת ADH. בפסיכיאטריה, ההשפעה הגדולה ביותר מושגת במניעת הפרעות רגשיות.
כללים לנטילת דם למחקר. נבדקת סרום דם ורידי. במהלך תהליך הניטור נקבע ריכוז ליתיום בתחילה ולפני מתן המנה הבאה של התרופה.
ידועים מקרים של הרעלת ליתיום תעסוקתית, אשר עלולה לגרום לדלקת קנה הנשימה, ברונכיט, דלקת ריאות אינטרסטיציאלית וטרשת אוויר מפושטת. מגע של תכשירי ליתיום עם העור והריריות עלול לגרום לכוויות. תסמינים של הרעלת ליתיום כרונית כוללים חולשה כללית, נמנום, סחרחורת, אובדן תיאבון, כאבים בבליעה ורעד.
[