רנין בדם

ריכוז הייחוס (נורמה) של רנין בפלזמת הדם כאשר דם נאסף במצב אופקי (שכיבה) הוא 0.2-1.6 ננוגרם/(מ"ל/שעה) של אנגיוטנסין I; במצב אנכי (עמידה) - 0.7-3.3 ננוגרם/(מ"ל/שעה) של אנגיוטנסין I.

רנין הוא אנזים פרוטאוליטי המופרש על ידי קבוצת תאים הממוקמים בסביבה הקרובה של פקעיות הכליה (ולכן נקרא המנגנון היוקסטגלומרולרי). הפרשת רנין בכליות מגורה על ידי ירידה בלחץ הדם בעורקים המובילים לפקעות הכליה, ירידה בריכוז הנתרן במקולה הדנסה ובצינוריות הדיסטליות, ועל ידי הפעלת המערכת הסימפתטית. הגורם החשוב ביותר המגביר את היווצרות הרנין הוא ירידה בזרימת הדם הכלייתית. זרימת דם מופחתת בכליה נובעת לעיתים קרובות מירידה כללית בלחץ הדם העורקי. רנין המשתחרר לדם פועל על אנגיוטנסין, וכתוצאה מכך נוצר אנגיוטנסין I לא פעיל ביולוגית, אשר מומר עוד על ידי ACE לאנגיוטנסין II. ACE, מצד אחד, מזרז את ההמרה של אנגיוטנסין I לאחד ממכווצי כלי הדם החזקים ביותר - אנגיוטנסין II, מצד שני, מבצע הידרוליזה של ברדיקינין מרחיב כלי הדם לפפטיד לא פעיל. בהקשר זה, תרופות - מעכבי ACE יעילות בהורדת לחץ דם בחולים עם יתר לחץ דם רנווסקולרי.

לצורך הערכת תוצאות רנין בפלזמה, רק ערכים מגורה (למשל לאחר גירוי עם פורוסמיד) הם המשמעותיים ביותר. בעת קביעת רמת הרנין המגורה על ידי פורוסמיד, יש צורך לקבוע בו זמנית נתרן וקריאטינין בשתן היומי ואשלגן , נתרן וקריאטינין בדם . כדי לאבחן יתר לחץ דם עורקי הקשור להיצרות עורק הכליה או נזק פרנכימלי לכליה אחת, פעילות הרנין נבדקת בדם הנלקח ישירות משני ורידי הכליה. אם פעילות הרנין המוחלטת בדם מוורידי הכליה מוגברת או שפעילות הרנין מווריד הכליה הפגועה גבוהה פי יותר מ-1.5 מפעילות הרנין בצד הבריא, ניתן לקבוע בביטחון היצרות עורק הכליה, אשר פוגעת בתפקודהכליות.

ערכים גבוהים מאוד של פעילות רנין בדם נצפים ברנינומות. פעילות הרנין בדם יורדת בהדרגה עם הגיל.

[ 1 ], [ 2 ], [ 3 ], [ 4 ], [ 5 ]