סימנים אנדוסקופיים של דואודנוסטזיס

חסימה כרונית של התריסריון (דואודנוסטזיס) היא תהליך פוליאטיולוגי המוביל להפרעה במעבר דרך התריסריון ומלווה ברפלוקס דואודנוגסטרי. הפרעות אלו קיימות זמן רב ואינן תוצאה של שינויים דלקתיים. המחלה תוארה לראשונה בשנת 1901. חסימה כרונית של התריסריון יכולה להיות:

1. יְסוֹדִי.
2. משני. מתרחש על רקע כיב תריסריון, מחלות כרוניות של הכבד והלבלב.

סיווג של דואודנוסטזיס.

1. אופי פונקציונלי. הפרעות בעצבוב האוטונומי של התריסריון.
2. אופי מכני. אנומליות מולדות, חסימה עורקית-מזנטרית, דלקת חניכיים מסיבית של המעי וקיבוע חריג של המעי עם הפרה של צורתו במעבר לג'ג'ונום.

במהלך אנדוסקופיה, ניתן לאבחן "חסימה כרונית של התריסריון" על סמך 3 קריטריונים:

1. נוכחות של ריפלוקס תריסריון.
2. מצב רירית הקיבה (רפלוקס גסטריטיס).
3. קוטר וצורת התריסריון.

ריפלוקס דואודנוגסטרי. סימנים אנדוסקופיים אופייניים לרפלוקס דואודנוגסטרי:

1. פעורת פילורית. מופיעה ב-82%.
2. זרימת המרה מהתריסריון אל הקיבה.
3. נוכחות של שינויים דלקתיים ברירית הקיבה, במיוחד בחלק האנטרלי לאורך העקמומיות הקטנה. ייתכנו דלקת קיבה עקב ריפלוקס ודלקת ושט עקב ריפלוקס. מצב רירית הקיבה: היפרמיה ובצקת, בעיקר בחלק האנטרלי.

ביופסיה בדלקת קיבה עקב ריפלוקס: נקבעים ירידה בהיווצרות ריר בתאי האפיתל השטחי, היפרפלזיה אלוואולרית של בורות הבלוטה, הופעת בלוטות בצורת חולץ פקקים, פלישת לויקוציטים לרקמה הבין-סטיציאלית עד להיווצרות מיקרומורסות, מוקדי מטפלזיה במעיים.

[ 1 ], [ 2 ], [ 3 ], [ 4 ]