תסמינים של כאבי גב

מהם הביטויים של כאבי גב? הביטויים הקליניים של פתולוגיה ורטברוגנית כוללים תסמונות דחיסה-איסכמיות, בעיקר רדיקולופתיה (5 עד 10%) ותסמונות רפלקס שריר-טוניק המלוות רדיקולופתיה או מתרחשות בנפרד (90%).

כל גירוי כאב מקומי מעורר בעיקר רפלקס במקטע המתאים. באזור זה, אנו צופים באזור של היפראלגזיה עורית, מתח שרירים, נקודות רגישות בפריאוסטאום, תנועה מוגבלת במקטע עמוד השדרה המתאים, ו(אולי) תפקוד לקוי של איבר פנימי. עם זאת, השפעת הרפלקס אינה מוגבלת למקטע בודד. שינויים ניווניים במקטע תנועה אחד של עמוד השדרה מעוררים תגובה במספר משמעותי של מקטעים, הגורמת למתח בשרירי מותחי הגב. פתולוגיה פריפרית מעוררת תגובה מרכזית; זה מוביל לשינוי בדפוס התנועה כאמצעי להגנה על המבנה הפגוע. התוצאה היא דפוס תנועה שונה, שעשוי להימשך גם לאחר שהתהליך ההיקפי הסיבתי בוטל.

כאבי גב מאופיינים לא רק בכאב מקומי אלא גם בביטויים פסיכולוגיים משמעותיים. בשיא הכאב מתפתחת תחושת חרדה בולטת, שאף מובילה לדיכאון. כאב זה מלווה בחוסר יציבות רגשית בהערכת הכאב, כמו גם בהגזמה של ביטויים חיצוניים של כאב או, לחלופין, בזהירות מוגזמת באופן בלתי סביר בתנועה. יחד עם זאת, גורמי בריאות ועבודה שלובים זה בזה באופן הדוק, שילובם עם אינדיקטורים כלכליים, והסיכון לאובדן עבודה. רק רופא כללי יכול לשקול את כל הגורמים הללו בעת טיפול בחולה.

כאבי גב ארוכי טווח המחייבים ביקור אצל רופא נגרמים כתוצאה מנזק לחוליות עצמן, לדיסקים ובמפרקים בין חוליות, או למסגרת הרצועות או השריריות של עמוד השדרה. המצב הבסיסי יכול להיות חיובי יחסית מבחינת טיפול ופרוגנוזה (לדוגמה, אוסטאוכונדרוזיס) או קטלני (גרורות בעמוד השדרה, מיאלומה נפוצה).

בנוסף, כאבי גב תחתון עשויים להיות מלווים במחלות של האיברים הפנימיים, כגון פיילונפריטיס, מחלות של איברי המין הפנימיים והמעיים התחתונים.

כאבי גב הקשורים לנגעים ניווניים-דיסטרופיים שונים בעמוד השדרה חולקים מאפיינים פתוגניים משותפים. כיום מוכרים שלושה מנגנונים פתופיזיולוגיים עיקריים להתפתחות כאבי גב. המנגנון הראשון קשור לרגישות היקפית, כלומר, עירור מוגבר של קולטני כאב היקפיים (נוסיצפטורים) עקב פציעה, זיהום או גורמים אחרים. הנוסיצפטורים האחראים לכאבי גב ממוקמים בטבעת השריר של הדיסק הבין-חולייתי, ברצועה האורכית האחורית, ברצועות הסופרספינוזיות, הבין-ספינוזיות והבין-רוחביות, באזורים של הדורה מאטר, במפרקי הפאקט והסקרואיליאק, בשורשי עצב עמוד השדרה, בגרעיני עמוד השדרה ובשרירים הפרה-ורטברליים. החוליות והליגמנטום פלבום בדרך כלל חסרים נוסיצפטורים. החלק המרכזי של הדיסק הבין-חולייתי מכיל כמויות גדולות של האנזים פוספוליפאז A2 _, המעורב בחילוף החומרים של חומצה ארכידונית, וכתוצאה מכך נוצרים מתווכי כאב כמו פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים. בנוסף, סיבים חושיים המקיפים את הקרן הגבית של חוט השדרה יכולים לשחרר מתווכי כאב נוירוגניים כגון substance P, פפטיד מעיים vasoactive (VIP) ופפטיד המווסת על ידי גן קלציטונין, אשר גורמים לכאב. Substance P ו-VIP מקדמים פעילות אנזימטית מוגברת של פרוטאזות וקולגנאזות ויכולים להגביר תהליכים ניווניים במתחם הטריארטיקולרי (דיסק בין-חולייתי, חוליה ומפרק פאצטי). רגישות של קולטנים מתרחשת כתוצאה מנזק לרקמות השרירים והשלד של הגב ושחרור של חומרים מעודדי דלקת אלה. כתוצאה מכך, אפילו גירויים מכניים חלשים מפעילים נוסיצפטורים וגורמים לכאב.

המנגנון הפתופיזיולוגי השני - אקטופיה עצבית - נגרם כתוצאה מנזק לשורש, לעצב או לגנגליון השדרה עקב פגיעה, דחיסה או איסכמיה. סף העירור של נוירונים חושיים יורד, ומופיעים מקורות אקטופיים של דחפים ספונטניים, וכתוצאה מכך כאב נוירופתי או רדיקולרי, שקשה לטפל בו. מקור פוטנציאלי נוסף לכאב רדיקולרי הוא הגנגליון השדרה.

המנגנון השלישי כרוך ברגישות מרכזית, המאופיינת בעלייה במספר המבנים המתפקדים בחוט השדרה ובמוח כאשר מתרחש גירוי נוסיספטיבי בפריפריה. בכל פעם שמתרחש גירוי כואב, הוא מוגבר בחוט השדרה, וכתוצאה מכך מוגבר הכאב. אפילו גירוי חלש של המוח המביא תורם להתפתחות של מה שנקרא כאב מרכזי. נזק מוחי ישיר (פגיעה בחוט השדרה, שבץ מוחי) יכול גם הוא לעורר רגישות מרכזית.